מעשה שהיה איש אחד בק"ק פולונאי והיה עושה לבעש"ט טובות. נתן לו קמחים ודגים באמנה וכשבא קרוב למיתה ביקש מהבעש"ט שישגיח על בנו יחידו ר' מרדכי הנקרא ר' מאטיל. והיה תמיד עולה ויורד. פ"א ירד מנכסיו ולא נשאר לו כי אם ביתו. אמר לו הבעש"ט כשישלחו אחריך מן החצר לשכור הארענדי דעיר לא תלך אפילו כמה פעמים עד שישלח אחריך עגלה. וכן היה שבאו כמה אנשים לשכור הארענדי ולא הושווה עמהם. ושלחה השררית אחריו ולא רצה ללכת כי אמר שהוא אינו בקו הבריאה ואינו יכול לילך ברגליו. וכן היה שהיה לו קצת מיחוש וכן ביום שני וכן ביום ג' עד ששלחה אחריו עגלה. ואמר שאינו ביכולתו להחזיק הארענדי כי אין לו במה לשרוף יי"ש ואמרה אני אתן לך כמה מאות תבואה ושכר את הרענדי והשררית נתמלאה שמחה שהשכירה לו הארענדי. והרויח בזה ערך שנים עשר מאות אדומים. אמר לו הבעש"ט אל תסחור עם שוורים ולא שמע לו וסחר שוורים ובא מן הדרך בכיס ריק וכך היה כמה פעמים.
פ"א ירד מאד והיה ב"ח גדול לאדון אחד ערך י"ג מאות זהובים ולא היה לו במה לשלם. ואמר האדון אם לא ישלם לי אהרוג אותו בקנה שריפה. ושמע רבי מאטיל ונתירא ונסע להבעש"ט וישב שם כל ימים נוראים. ותבע אותו ואמר אין לי מעות ואחר י"כ פ"א באשמורת הבקר אמר הבעש"ט לך עמי למקוה והלך עמו ואחר זה אמר לו לך לביתך. שאל מה יהיה כשאלך לביתי אמר לו אל תירא ואל תחת. ונסע לביתו וחג כל הי"ט. ואחר י"ט היה עת גשמים ומחמת הדאגה עשן הלולקע. והביט בחלון וראה מחנה של נכרים שקורין הידאמאקעס שחזרו מן הדרך ובאותו עיר היה תמיד דרך המיומן להם. והלכו בכל העיר להשיג אכסניה ולא השיגו כי היו לערך ארבעים או חמשים רועים. וכשבאו לביתו קיבלם ונתן להם אכנסיה ונתן להם לאכול ולשתות וכל מה שלבם חפץ. וקנה אצל שכינו שני קווארט יי"ש ומכר להם. ועוד קנה יי"ש יותר והרוויח מהם מאד עד שהיה ביכולתו לקנות א' לאייטער יי"ש. ואכלו ושתו כחפצם וכרצונם וכשנסעו לדרכם ביקשו אותו שיוליך אחריהם חביות דבש והחשק היה להם לשתות כל החביות דבש וחזרו לעיר ולנו אצלו. עד כמה פעמים שהיה כן עד שמלאו לו סך החוב ועוד נחסר לו למלאות החוב בשלימות סך ב' זהובים. ונשמט רועה א' מהם ובא לביתו ומינא לו השני זהובים. ואח"כ בא האדון רוכב על סוס וקרא לו שיבוא אצלו לחוץ ושאל אותו מעות ואמר יש לי מעות והכניס את האדון לביתו ושילם לו כל הסך המגיע לו. ואמר לו האדון דיברו לי עליך שאין לך במה לשלם וכעת אני רואה ששלמת לי ושקר הדבר. בכן קח לך המעות עוד על איזה זמן שתרצה ולא רצה ליקח ממנו המעות כי אמר לא בכל יומא מתרחיש ניסא. ואמר הבעש"ט כמה בר מזל האדון הלז אילו לא היה לך מעות הוכרח האדון הזה למות.