שמעתי מהרב דקהלתינו שהוליך הבעש"ט את הרב מ' יחיאל מיכל על הרבנות דק"ק הוראדני ובליל ששי תעו בדרך והיה חשכה מאוד ממש לא ראו איש את אחיו. וירד הבעש"ט מן העגלה לחפש הדרך ואח"כ ירד ג"כ הרב מ' יחיאל מיכל ומצא שהבעש"ט שוכב בפישוט ידים ורגלים על הארץ ובוכה בכיה גדולה ומורט את שערת ראשו . ואמר כי יחללו ח"ו שבת ואמר הרב הנ"ל אילו לא ראינו בו אלא דבר זה שבכה בכיה גדולה מחמת חילול שבת דיו. ואח"כ באו לק"ק הוראדני ודרש הרב בשבת והיה בבה"כ פלפול גדול בעת הדרשה. והיה שם למדן גדל הנקרא ר' מיכל דיין והיה חריף מאד והוא היה מקשה אותו והרב ביקש ממנו שעל סעודה שלישית אתרץ לכם כל הקושיות. והיה לקהל בית גדול אשר לא ישתמשו שם כי אם בעת שמקבלים רב חדש. עושים סעודה שלישית בשביל כל בני העיר והושיבו כל אחד לפי כבודו. והדיין ר' מיכל ישב אצל הרב ור' זאב קוציעס ישב בסוף השולחן. וגער בו הבעש"ט בזה"ל. אני שונא ענוותן בא ושב בכאן.
והתחיל הרב להחזיר הדרשה ורבי מיכל מקשה ורבי זאב מפלפל עמו עד שנצחו והיה רבי מיכל בוש בדבר ועמד על זה אע"פ שהיה עקום ולא רצה להודות על האמת. התחיל הבעש"ט לבקש ואמר אל תבלבלו את שולחני עד ששקט. ואחר שבת נסע על ברית לכפר הבעש"ט והרב ורבי מיכל דחק א"ע ג"כ לישב עמם. ולקחו אותו ובדרך התחיל לדבר בחכמת תכונה והיה רבי זאב קוציעס משיבו וראה שר' זאב למדן כנגדו בחכמת התכונה. ותמה ואמר איך באו דברים כאלו לחסיד. וכשרצה הבעש"ט לנסוע לדרכו היה ירא שלא יצער את הרב ולקח ממנו תורתו ונעשה עם הארץ. ומנהגו היה לעמוד בחצות הלילה ללמוד גמרא ופוסקים ורמב"ם וכשפתח הספר לא ידע מאומה. וסבור שהשכל אינו ברור אצלו מחמת ששתה מי דבש הרבה. וסגר הספר ועשן הלולקע וישן מעט ושכב עד הבקר. ובקר אחר התפילה היה לומד שיעורו ולקח הספר ופתח ולא ידע מאומה והבין שהבעש"ט עשה לו זאת. ובא להבעש"ט ואמר רבי החזיר לי את תורתי. והוכיח אותו הבעש"ט ואמר "וכי בשביל נצוח וקינטור לומדים תורה?!" והוכיח אותו ונעשה צדיק גמור.