בק"ק קאנסטאנטין ישן היה איש א' חשוכי בנים והיה כמה פעמים לפני הבעש"ט. פ"א הבטיח לו שתלד אשתו בן זכר וצוה לו שיתן לו ידיעה אז כשתלד. וכן היה שילדה אשתו בן זכר ונסע להבעש"ט לבשרו מלידת אשתו בשמחה רבה. ויהי כאשר בא להבעש"ט ובשרו בבשורה זו ויתאפק עד בוש והתחיל לבכות בכיה רבה ונתרשלו ידיו מאד. ושאל את פיו מה זה אדוני בוכה. ואמר כי אני רואה אשר ביום שיעשה הילד בר מצוה יטבע בנהר ר"ל. ואמר הבעש"ט כי בוודאי ישכח ע"ז לגמרי אבל זה לך האות כי באותו יום ילבש שני הפוזמקאות על רגל א' ויחפש אחר השניה ואם תשמרנו אז כל היום בשמירה מעולה שלא יראה פני המים אז בת דינא בטל דינא ואם תעלים עין ממנו אז בוודאי יוטבע בנהר ר"ל.
והנה במשך הזמן נשכח ממנו לגמרי כל המעשה. ויהי ביום שנעשה בר מצוה הלך האיש להתפלל בבה"כ והנער היה ישן עדיין וכשבא מבה"כ הנער היה מחפש ובא מזוית לזוית. וישאלהו אביו מה תבקש ויאמר פוזמק א' נאבד ממני. וירא אביו והנה הוא לבוש שני הפוזמקאות על רגל א' וכשראה מעשה נזכר הלכה. וישם אל לבו לשמור את הילד זה היום. ובאותו היום נקדירה החמה מאד ורצו כל אנשי העיר אל הנהר לרחוץ. ונשמט גם הילד ורץ אל הנהר ותיכף ומיד רצו אחריו והחזירוהו לביתו. וכאשר ראה אביו שהוא דוחק א"ע מאד לרחוץ על הנהר וא"א לשומרו נתן אותו בחדר א' וסגר בעדו. וכל היום צעק במרה הניחו אותי איה רחמנותכם כרחם אב על בנים כי שזפתני החמה ולא השגיחו עליו ולא נתנו לו אפילו מעט מים לשתות. ויהי אחר המנחה כשהיו אנשי העיר כולם על הנהר יצא דמות ראש א' עם שתי ידים וטפח בידו על המים ואמר זה שלי אינו בכאן ומיד נשקע ולא נראה. ותיכף ומיד נח הנער מרתיחתו וישן הנער. ובעז"ה נתגדל בטוב לאי"ט כמאמר הבעש"ט ז"ל.