פ"א היה מספר בשבחו של הרב מ' נחמן הראדענקר בפניו, והוא היה יושב ברחוק מקום ממנו, אזי הקריב א"ע והרכין את אזנו לשמוע. והיה בעיני העם לפלא, ושאלו את הרב ואמר להם כי הרב מוה"ן ביקש מהש"י שיתנו לו במתנה שלא ישמע כי אם מה שצריך לשמוע. וזה שאני מספר בשבחו אינו שומע, והוא כאשר ראה שפתי נעות וקולי לא ישמע היה סבור שאני מדבר בד"ת, לכן הרכין א"ע לשמוע מקרוב, והמופת לזה - כשאני מדבר ד"ת אז שומע אפילו מרחוק.
ובאופן אחר שמעתי, שהרב עשה זה בכוונה, כי בעת שסיפר בשבחו ראה שפתיו נעות וקולו לא שמע, אז כאשר הרכין א"ע לשמוע ויהי לצחוק בעיני כולם. והרב עשה זאת מפני שלא הוטב בעיני הרב זה שביקש מהש"י שלא ישמע כי אם דבר המצטרך, באמרו, ממ"נ - אם הוא ראוי לזה עפ"י מעשיו הקב"ה לא יקפח שכרו כמו שמצינו אצל א"א ע"ה שאחר המילה ניתנו גם ה' איברים ברשותו וכח השמיעה א' מהן, ואם אינו עפ"י מעשיו למה יעלה במעלות.