במדינות וואלחייא היה איש אחד גביר מפורסם ופתאום חלתה אשתו על שתי ידיה שלא יכלה להרים אותם בשום אופן. והלך עמה אצל כל הרופאים ולא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתה. וגם שאל בקדריים ולא עלתה ארוכה למכתה והסכימה דעתו לנסוע עמה מעיר לעיר אולי תעלה ארוכה למכתה ע"י בע"ש או רופאים. ויהי בנסיעתו וישמע את שמע הבעש"ט מרחוק ויסע לק"ק מעזיבוז. ובבואם לק"ק הנ"ל הלכו להבעש"ט וצוה עליו שתשב בק"ק הנ"ל ותשב שם ימים רבים. ובתוך משך הזמן באו כמה פעמים להרב וצוה לישב עוד. ויהי ברבות הימים פעם א' צוה להכין העגלה עם הסוסים וצוה להאיש הנ"ל שיסע עם אשתו החולה ג"כ אחריהם. ויהי בנסיעתם באו לאיזה כפר ושם היה דר א' מאנשי הבעש"ט ויהי בבואם לשם שאל הרב את המוכסן אם יתן לו אכסניא. ויפלא מאד בעיני המוכסן על זה השאלה כי באמת היה לו זכיה רבה שיתאכסן הרב אצלו. והשיב לו הרב כי כאשר יתאכסן אצלו אזי יסגרו החלונות והשערים והדלתות שלא לפתוח לשום אדם יהיה מי שיהיה אפילו איזה שר גדול. ובאם שידחוק את עצמו מאד, אזי להשיב כי בכאן הרב בעש"ט. והבטיח המוכסן לעשות כן. ועמדו אצלו בקרעצים [= קרעצ'מי] ותיכף ומיד עשו כדבר הרב והכינו את עצמם לסעודת הערב. ואחרי הסעודה ישנו כולם מלבד הבעש"ט ישב אצל השולחן ולמד באיזה ספר והאשה החולנית ישבה בירכתי הבית.
והנה באותו היום בא אחיו של השר מהקרעצים ההוא אשר לא ראו איש את אחיו זה יותר משתים עשרה שנה ותהי השמחה גדולה ביניהם ואכלו ושתו ונשתכרו. ובאמצע הדברים התחיל השר להתפאר א"ע איך על מקום הידוע בנה קרעצים טובה ומהודרת עד מאד ויהלל אותה עד מאד. וביקש האורח אותו שיתנו לו סוס א' שיסע לשם. ונתנו לו סוס טוב ומובחר ובהיות שהמקום היה קרוב מהמבצר נסע רק בבגד א'. ותיכף כשנסע מיד התחיל רוח סערה עם שלג הנק' מיטעלניצע ונתעכב בנסיעתו כמה שעות עד שבא להקרעצים. ודפק על הדלת שיפתחו לו והשיבו לו שא"א לפתוח לו מפני שבכאן הרב הבעש"ט. וביקש כמה פעמים בתחנונים גדולים לפתוח לו היות שנתקרר מאד. והשיבו לו כנ"ל עד שבפעם האחרון רמז הבעש"ט שיפתחו לו.
וכאשר נכנס השר לבית הלך אנה ואנה עד שנתחמם מעט וכאשר שב לאיתנו שאל מי הוא זה הבעש"ט והראו לו את הרב ומיד התחיל לבער בו אש הכעס. והלך עוד כפעם בפעם ושאל עוד מי הוא זה ואיזהו הבעש"ט אשר עבורו לא פתחו לי את הדלת עד שהיה באפשרי ממש למות מגודל הקרירות. והראו לו את הרב עד שבפעם שלישית בערה בו אש הכעס לגמרי וכשהראו לו את הרב שלף חרבו מתערה והניף את ידו על הרב להרגו. מיד צעק הרב להאשה החולנית הגביהי את שתי ידיך וכן עשתה. ומיד נעשה חילופין, להאשה חזרו ידיה לבריאותה כבראשונה, והשר לא יכול להשיב ידו ותיבש ידיו. והתחנן מאד להרב ואמר שלא אוכל להועיל לך כי מכבר נעשה החילופין וא"א לשנות עוד.