A story totake with you.

פ"א בערב יום הכפורים קודם כל נדרי נתאספו כל הקהל לבית מדרש. ועמד הבעש"ט ולא התחיל להתפלל והיה ניכר ממנו שהוא במבוכה רבה. ונתעכבו עד בוש וגעו כל העם בבכיה כי הבינו הכל שלא דבר ריק הוא. אח"ז הביט הרב מהחלון איך שכומר א' זקן הולך לפני הבית מדרש ויצא לקראתו. והתחיל הרב לדבר עמו ולשאול בשלומו ונכנס עמו בדבורים עד שהלך עמו לביתו. ודיבר הרב עמו מדוע אינו נושא אשה הלא לא תהו בראה וכו'. והשיב הכומר כי הגם שכנים דבריך הנה עפ"י נמוסיהם הכומר אינו רשאי לישא אשה. וטען עמו הרב הרבה בזה כי עכ"פ לעת זקנותו יקיים מצוה פרו ורבו וימחול על כומרתו. ואמר הכומר כי לישא אשה נחות דרגא אינו לפי כבודו וממשפחה הגונה לא תתרצה האשה שיקחנה. ואמר הרב כי הנה אצל שר פלוני יש לו בת יפת תואר אשר בוודאי יתרצה לתתה לו לאשה והרבה דבר עמו עד שנתרצה ונכנס יפיה בלבו עד שמרוב תאותו ראה קרי. ומיד הלך הרב לבהמ"ד והתחילו להתפלל כל נדרי. ואחר התפילה באו אנשי סגולתו אליו וסיפר להם המאורע. כי היה קטרוג גדול עד שלא היה באפשרי שיעלו התפילות למעלה מפני שזה הכומר הוא זקן ולא ראה קרי מעולם אשר לכן הוכרח לדבר עמו עד שראה קרי. ושאלו ממנו מהיכן ידע זה שנקרי. ואמר כי מיד לא היה אפשר לו לעמוד אצלו. ובעז"ה נסתמו פי המקטרגים.