אחד מתלמידי הרב הק' מ' יחיאל מיכל מזלאטשוב נסע פ"א לרבו הנ"ל ובביאתו אליו אמר הרב תיכף ומיד תסע לביתך ועשה כדבריו. והיה ממש כמבולבל ואינו ודע על מה ולמה צוה לו הרב לחזור לביתו מה שהיה לו געגועים רבים להיות שבת אצל הרב. והנה בדרך נסיעתו נתלווה אליו כלב קטן א' יפה ומהודר ונשא חן בעיניו ויקחהו על העגלה שלו. והיה משתעשע מאד עמו כל הדרך. ויהיה בבואם למעבורת המים דלג הכלב אל הנהר והתחיל לשוט בנהר ולא יכול לשוט בטוב והתחיל להטבע בנהר ועשה תנועות רבות וטרח הרבה עד שנטבע. והיה להאיש ההוא צער גדול מאוד מטביעת הכלב אשר נשא חן בעיניו.
ובין כך כאשר נתעכב העלו הציידים דג גדול במכמרתם. והוא היה קרוב לביתו והיה עש"ק. לכן קנה הדג מן הציידים וכשבא לביתו תיקן את הדג בכל מיני תקונים לכבוד שבת. וכשבא מבית הטבילה טעם הדגים כמארז"ל טומעיה חיים זכו ותיכף נהפך לאיש אחר והיו פניו מאירות וכל השבת היו תפילותיו כמו אדם גדול וקדוש ובכל סעודה וסעודה אמר רזין וסתרין דאורייתא שלא שמעתן אזן מעולם. ויפלא בעיני כל העם וגם בעיניו יפלא וכאשר גמר תפלת ערבית וסדר הבדלה אז שב כבראשונה ויתמה מאוד.
ולמחרתו נסע עוד הפעם להרב וקראו בר בי רב דחד יומא. וישאלהו לדעת מה זה ועל מה זה. וישיבהו לאמור כי אביו ז"ל היה לו איזה עון אשר חטא ונתגלגל בכלב. ולכן מפני שלב יודע מרת נפשו ויאהבהו מאוד ובזה שנצטער הרבה בטביעתו נתעלה וזכה להתגלגל בדג שהעלו הציידים ובזה שתיקנה לכבוד שבת נתנו לו רשות שיתעבר בו. לכן היה לו כל השבת דברים נפלאים ואחר סדר הבדלה עלה למקומו הראוי לו כאשר הוא על עמדו כבראשונה.