שמעתי מהרב דקהלתינו שר' יונה קאמינקער אחיו של ר' ברוך שלח שוורים למכור בעת שהיה מלחמה עם היוון בכפרים. ושמעו שגזלו היוונים את השוורים של ר' יונה. ור' ברוך שלח גם כן שוורים לדרך והיה מתירא שלא יגזולו גם כן השוורים שלו. ושלחו את ר' יוסף מקאמינקע אל הבעש"ט ומצאו אותו עוסק בנטילת ידיים לסעודה. וצוה לר' יוסף מקאמינקע גם כן שיטול ידיו ואחר המוציא אמר הבעש"ט למה לא דברו עמי בעת שיצאו לדרך והייתי משגיח עליהם. ואח"כ פתח הבעש"ט הזוהר ועיין בו רגע אחד ואמר אני רואה השוורים של ר' ברוך שהם קיימים ולא גזלו אותם. שאל ר' יוסף את הבעש"ט וזה כתוב בזוהר. והשיב זהו מה שאמר חז"ל על פסוק וירא אלקים את האור כי טוב ואמרו כי טוב לגנוז כי באור של ששת ימי בראשית היו יכולים להסתכל מסוף העולם עד סופו. והיכן גנזו הקב"ה גנזו בתורה. ומה שאמר לצדיקים פירש לצדיקים שעתידין לבוא בעולם וכל מי שזוכה למצוא בתורה אור הגנוז מסתכל בו מסוף העולם עד סופו. וכי סבור אתם שהשוורים לבד ראיתי כי באותו ראי' ראיתי ג"כ מעשה בק"ק אמשטרדם וסיפר לפניו המעשה ואני לא שמעתי:
מעשה שרצה הבעש"ט לנסוע לדרך ומחמת שהיה זמן קידוש לבנה עיכב עצמו עד הלילה ובעת הליכתו לקידוש לבנה הלך עמו אחד מהחברים ורצה להביט אחריו ולא הניח אותו הבעש"ט להביט כי אמר אחד גנב הרסן מן הסוסים. כי הסוסים היו קשורים בעגלה כדי לנסוע תיכף אחר קידוש לבנה. והוא גנב מחמת שאין לו הוצאות שבת. ולאחר קידוש לבנה התחיל הגבאי לצעוק מי גנב הרסן. אמר לו הבעש"ט אל תצעק לך אל איש פלוני וקח ח"י גדולים ופדה הרסן כי הגנב השכין שם ואל תפרסם הדבר.