שמעתי מהרב דקהלתינו ר' גדליה ז"ל ששלח הרב החסיד ר' יחיאל אב"ד דדק"ק קאוולע איש אחד למדן וחכם לתהות על קנקנו של הבעש"ט. וחלה בדרך ובא לק"ק מעזיבוז ובאכסניא ושכב באכסניא על התנור והיה לו חמימות גדולה. ושלח הבעש"ט את גיסו ר' גרשון אליו וישב אצלו על התנור ואמר לפניו דברי תורה ואח"כ אמר לו בא עמי לתפלת המנחה. ובדרך הרגיש א"ע שהוא בריא וסבור שהוא הבעש"ט. אמר לו האתם הבעש"ט. ענה ואמר לו היי' היי' אני הרב ומי יתן שיהיה לי עולם הבא מה שרבינו מרויח בעשן לולקע אחת. ונתקרב הרב ר' יחיאל להבעש"ט.
שמעתי מגיסי ר' מרדכי ששמע מר' יחיאל מקוליווער . פ"א בא איש אחד ממדינת ליטא ששלחו אותו בני מדינתו לתהות על קנקנו ונתאכסן אצל ר' יחיאל הנ"ל ואכל אצל הבעש"ט. וכששמע בעש"ק התפילה של הבעש"ט הוטב בעיניו מאוד ולאחר התפילה הלך אחר הבעש"ט לביתו. וכשבא הבעש"ט לביתו התחיל לצעוק על עבדו ורגז עליו שילך מהר אל הסוסים כי סוס א' חנק א"ע והעבד מתחנן לו ואמר אדוני אלך תיכף. וחזר ורגז עליו ורצה להכותו. הלך העבד והציל הסוס וכשראה האורח הנ"ל את הכעס מהבעש"ט תמה מאוד ואמר בלבו אחר תפילה כזו יהיה נחשב בעיניו סוס אחד לכעוס על עבדו ובפרט בשבת. ובבקר כששמע תפילתו הוטב בעיניו ואעפ"כ זאת הקושיה נקבע בלבו.
ואחר שבת כשרצה לנסוע לביתו גילה הדבר לפני ר' יחיאל הנ"ל והלך לדרכו. ור' יחיאל סיפר הדברים לפני הבעש"ט וכעס ואמר מה להם לתהות על קנקני. אספר לך שיהודי אחד הלך בדרך ונגה לו בעש"ק ולא יכול להגיע לישוב על ש"ק. ועלה בדעתו ופנה מן הדרך לשדה לצד לשבות שם. ובא גזלן אחד והתחיל להכותו ורצה להרגו והיהודי זה היה מגושם מאוד ולא הייתי יכול לתוקפו כי אם בדבר הבהמה. ע"כ הטלתי אימה ופחד על עבדי וכל מה שהטלתי יותר פחד על עבדי נפל עליו פחד על הגזלנים עד שהניחו אותו בחיים ותראה שיביאו אותו מהרה לעיר וכן היה.