שמעתי מהרב דקהילתינו איש אחד היה מק"ק מעזריטש וקצת עושר. וכשבא סמוך לימי זקנה חשב בלבו מה זה עשיתי כל ימי חיי ומה תהיה עלי שכליתי שנותי בהבל וריק בלא תורה ובלא מעשים טובים ולא ידע מה לעשות. ועלה בדעתו ליתן צדקה בסתר והניח בכל יום בכיס של תפילין של ר' יצחק א' טאלער. ומצא ר' יצחק הנ"ל המעות פעם ושתים ואמר בלבו מי הוא זה שנותן המעות לתוך כיס של תפילין שלי. וביקש מהשמש דבהמ"ד שיתן עינו מי ממשמש בכיס של תפילין שלי בעת התפלה ולא תגלה לשום אדם בלעדי. והשגיח השמש על זה עד שראה שזה האיש היה ממשמש בכיס של טלית ותפילין של רבי יצחק הנ"ל. ואחר התפילה גילה לר' יצחק אותו האיש. והתחיל ר"י לקרב אותו וללמוד עמו ששה סדרי משנה. וכל פרקי משניות שלמד עמו חזר עמו כמה פעמים עד שהייתה שגורה בפיו. וחזר ולמד עמו פרק אחר עד שגמר עמו כל פרקי משניות. ולמד עמו עין יעקב ג"כ באופן זה. וכשגמר משניות ועין יעקב נעשה קצת למדן ולמד ספרי יראים וספרי מוסר וספר זוהר וקנה עצמו לחברה משניות והיה לומד עד יום מותו. וכשנפל למשכב קודם מותו הלך ר' יצחק לבקרו והכריח אותו שיתן לו ת"כ שיתראה אליו בכל עת.
והמנהג היה בעיר הזאת בעת הגסיסה באים כל החברה משניות בעת פרידת הנשמה ולמדו משניות ומשך השלשים למדו וגמרו כל המשניות בעד נשמתו. ולאחר שלשים נראה לר' יצחק הנ"ל ושאל אותו היכן מנוחתו. ואמר מנוחתי בין הצדיקים בגן עדן ואמת את הכל תקנתי בחיים רק דבר אחד נשאר עלי שלא תקנתי והחברה בלימודם בעדי תיקנו הדבר. והיה הולך ובא אליו בכל עת ור' יצחק היה שואל אותו מאמרי הזוהר וגילה לו האיך שלומדים המאמר בגן עדן.
פ"א גילה לא' מאמר א' שאמר לו ולא בא אליו עוד זמן רב. ואעפ"כ הוכרח לבוא מחמת הת"כ [=תקיעת כף]. וכשבא שאל אותו מפני מה איחרת לבוא עכשיו שלא גליתי לשום אדם. אמר תדע כי העלו אותי לעולמות עליונים מאוד ומר לי מאוד לירד מאותן העולמות לזה העולם. ע"כ אחרתי לבוא והוכרחתי לבוא מחמת הת"כ. ע"כ בקשתי מרומע'ל שימחול לי הת"כ ומחל לו הת"כ.