שמעתי מהרב דקהלתנו מעשה באם של האחים ר' יוסף ור' יצחק הנ"ל שהיה דירתם בק"ק שאטאנאב ושמה דיא פרומע ריבעלע. פ"א נסע הבעש"ט לק"ק הנ"ל וסמוך לעיר ראה אור אחד על אחד מאנשי העיר ועמד במקומו וצפה שאותו אור הוא שורה על אשה אחת. וכשבא לעיר ובאו אנשים חשובים להקביל פניו אמר להם הבעש"ט. בושו והכלמו כי ראיתי אור על אשה אחת ולא על זכר. ושאל לאנשי העיר הידוע לכם על איזה אשה יכול להיות שורה האור הזה שראיתי. אמרו אליו בוודאי היא האשה הנקראת דיא פרומע ריבלע . ובדעתו היה לשלוח אחריה ואמרו האנשים הקריאה לא לצורך שבוודאי היא מעצמה תבא לרומע"ל לבקש ממנו נדבה כי היא עסקנית במצוה . ומחר אחר התפילה אמר הבעש"ט אני רואה שהיא הולכת וקבעה בלבה שלא ליקח ממני לא פחות מארבעים זהובים. אתם תראו מה שאני אעשה לה. ובאת האשה הזה ואמרה אל הבעש"ט יש בכאן כמה עניים חולים ע"כ יתן רומע"ל נדבה הגונה. ונתן לפניה זעקסער א' ולא דיברה מאומה רק שעשתה תנועות כאילו אינה רוצה לקבלה, ונתן לפניה עוד זעקסער ולא קיבלה. אמר לה מי שמך לגבאי צדקה ולגנוב מקופת צדקה ולא השיבה כלם ולא הקפידה ע"ז ולא עשו בה הדברים הלז שום רושם מחמת שהיתה מחזקת במידות ענוה ושפלות מאוד ממש כעפר. ולא הלכה ממנו עד שהוכרח ליתן לה ארבעים זהובים.
ולעת ערב באה אליו ואמרה רופא אחד יש והוא חולה מאוד ע"כ התפללו עליו שיחיה כי מסוכן הוא מאוד. אמר ויהיה נואף אחד חסר בזה העולם. אמרה לו מי אומר שכך הוא. אמר לאנשים שעמדו שם האמת אני אומר . אמרו אמת. השיבה ואמרה חדא שלא ראו כמכחול בשפופרת ועוד שהוא ע"ה ואינו יודע חומר העון ואילו היה יודע חומר החטא לא היה עובר. ובאמת שהבעש"ט שמע הקיטרוג אשר עליו למעלה וחזר לפניה הקיטרוג כדי שתמליץ עליו זכות. ונתקבל למעלה המליצה שהמליצה בעדו ונתרפא הרופא מחוליו.
וכשהיה מהלכת על קבר בעלה מקשת במקל על הקבר ואמרה בזה"ל. הירשיל הירשיל לך לפני כסא הכבוד והתפלל על בניך שיהיו עניים ואביונים בכדי שלא יסורו מדרכי ה'.
פ"א באו שני בניה ר' יצחק ור' יוסף אליה על שבת לקיים מצות כיבוד אם ובאו לשם בחמישי בשבת. ובאו בני העיר להקביל פניהם. והכירו זה את זה שהיו חברים מקודם ונתעורר אהבה הישינה שביניהם. ולמחר אחר התפלה בעש"ק ערכה השולחן ונתנה להם לאכול וישבה אצלם. ואמרה להם בניי אבקש ממכם דבר אחד שתעשו למעני. אמרו בוודאי כל אשר תצוה עלינו נעשה ונשמע. אמרה להם תנו לי ת"כ [= תקיעת כף] שתעשו רצוני. אמרו לה אמנו תמוה לנו עליך שתחשדונו בזה. אמרה להם מסתמא בדעתי לבקש דבר גדול ויראתי שלא תעברו על רצוני. פייסו אותה שלא ליתן ת"כ והבטיחו לעשות כרצונה. אמרה להם בבקשה ממכם שתסעו תיכף לדרככם ולא תשביתו בכאן כי השי"ת נתן לי בנים שיהיה לי נחת מהם בעלמא דקשוט ולא בעלמא דין. אמרו לה וכי אפשר שיניחו לנו אנשי עירנו לנסוע מכאן בעש"ק. אמרה להם העגלות שלכם שילחו תיכף מחוץ לעיר ואני אוליך אתכם באחורי הרחוב שלא יראו אתכם אנשי העיר וכן עשו.