A story totake with you.

שמעתי מר' יעקב אב"ד דק"ק סמילנא ששמע מאביו ר' מאיר חריף ז"ל. פ"א בא הבעש"ט להרב דק"ק פולנאי ואני מסופק אם היה המעשה בק"ק נעמרוב או בק"ק שאריגראד ובא כמה ימים קודם השבת ולא אכל בכל אלה הימים. והרב הנ"ל הפציר אותו מאוד לאכול והשיב יפטור הרב אותי מאכילה כי בכאן יש נצוצים גדולים וקשה לתקנם ויש סכנה בדבר כשאינו מתקן אותם הורגים את האדם. ע"כ אני איני רוצה לאכול. ובעש"ק בבוקר צוה שיתנו לו לאכול ואכל. ואחר הסעודה קרא להרב ז"ל ביחידות ואמר. תדע שגילו לי מן השמים שיש בכפרים אשר סביב העיר שני מלמדים שיש להם חלק בנצוצות אלו שאני צריך לתקנם ועשו מן השמים שנדמה להם שהם חולים כדי שיבואו לעיר ויבואו לרפאות אותם. ע"כ עמדו המשרת שלכם בשער העיר ויבא אותם אצליכם ותרחמו עליהם ואל תנהיגו בהם שום כבוד כלל ויבטיח אותם רומע"ל להמליץ בעדם לפני ולרפאות אותם ולדבר על לבם שילכו למקוה. כי מחמת שנדמה להם שהם חולים לא ירצו ללכת למקוה. ולאמר להם שאני אוהב כשבאתם לפני טהורים מן המקוה ולשאול להם כתונות לשבת ופקטינעס כי הם עניים. ויאכלו בשבת אצל בע"ב ולא אצל רומע"ל וכשיבואו לבהמ"ד אע"פ שאני אעמוד ש"ע לחישו לי באוזן שבאו וכן עשו. ואחר אכילה באו לבית הרב ולא נתנו להם אפילו צלוחית של דבש וכן בבוקר ובסעודה שלישית אכלו שם ונתנו להם דבש. ואחר הבדלה נתמלא בעש"ט שמחה ולקח הלולקע והלך לבית קטן שלן שם. והרב רצה ג"כ ללכת אחריו ובאו השני מלמדים הנ"ל וביקשו ממנו שיכניסם להבעש"ט. אמר להם בואו עמי ונכנסו עם הרב. אמר הבעש"ט להרב הם אין צריכים לרפואה והכתונות והקפטינעס יתנו להם במתנה וילכו לשלום. והמלמדים לא ידעו מאומה.