שוב שמעתי מהרב הנ"ל שבימי המוכיח הנ"ל מק"ק פולונאי היה בעיר אחת מסור א' שציער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פ"א חלה ומת וציוה המוכיח ז"ל להמשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו. והודיעו לו ולבש הטוזליק והלך עם ר' מאיר מילקעס מק"ק הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו ג"כ ללוותו. והמוכיח הלך עד בית העלמין וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמר עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור.
אז פתח המוכיח דבורו במשל ואמר בזה"ל: פ"א היה לאדון כלב אחד ונקרא בשמו בריטאן. ותיכף כששמעו בניו הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות. וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון וגם ריקים לעשות להמוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד ר' מאיר הנ"ל עד מאוד ותפס את המוכיח בשיפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר וריחקו דרך התיבה לאחוריו ד' אמות ולא הפסיק מדבריו וגמר אומר שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד צידה כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז והראה המוכיח בידו על המת הלז והיה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חפשים ממצודות הכלב הלז. ואמר להם השועל הפיקח שבחיות הוי סכלים מה אתם שמחים אילו מת קודם שלמדו ממנו שארי כלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח כעת שכבר למדו ממנו שארי כלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדיין כלב הלז כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות ובא הכלב הבריטאן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון והיה הכל נקרא על שמו והניחו כל הכלבים לצוד כי אמרו מה להם להטריח א"ע ולא נקרא עם שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה. והניחו כל הכלבים לצוד אך כעת שהבריטאן הלז מת ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון ויטיב להם. ונמצא שנתוספו עליהם כמה וכמה כלבים צודים. ומה לכם לשמוח. ע"כ דברי המשל.
והנמשל הוא הכלב הבריטאן הוא המסור הלז שהיה חשוב בעיני האדון ע"י מסירות על אנשי העיר. ושאר הכלבים זה שארי המסירים שלמדו ממנו דרכו למסור. וכשראו המסירים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא בעצמו להשר כל המסירות אז הרפו את ידיהם מן המסירות. אך כעת שמת הכלב הלז ויודעים כל המסירים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון ויעמדו מעתה הרבה מסירים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה והיתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם. ואח"כ הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ והכהו בכפיו על שוליו וחזר תיכף. והלך עם ר' מאיר על העגלה שהיה מוכנת לו סמוך לבית עלמין ונסע וברח. ובדרך שמע ר' מאיר שהמוכיח טוען ומשיב להמסור ולא ראה את המת. והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל מחמת שהמסור מעכב אותו בידו ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון וביקש ממנו שעכ"פ מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו. והבעש"ט ז"ל אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא ברעטאן אשר תיכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה. ועיקר שכחתי אחר שסיים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל זה כוונות הפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר היה משובח על מיתתו אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת מן החיים אשר עודנה פי' מחמת שאר המסירים הנשארים עדיין בחיים.