שמעתי מהרב דקהלתינו כשרצה ר' נחמן לנסוע פדיון שבויים לאה"ק הלך על קבר של הבעש"ט עם ר' יוסף מקאמינקע. וכשחזר מבית עלמין שמח שמחה גדולה ואמר הבעש"ט ציוה לי לנסוע לאה"ק. תמה מאוד ר' יוסף ואמר והיכן דיבר עמכם. תמה עליו ר' נחמן ואמר ולא ראית שדיבר עמי והיה עומד אצלי. ובנסיעתו שבת אצל הרב המוכיח והייתי ג"כ שם ושמעתי אני הכותב שהיו בין ר' נחמן ובין המוכיח דברים חדודים. כי ר' נחמן דיבר להמוכיח דברים חדודים ושחק והמוכיח ז"ל הקפיד על ר' נחמן ואמר אין אדם יכול להנצל ממחשבה זרה. אפילו אם הוא מתפלל בלא מחשבה זרה סמוך לגמר התפלה נופל לו במחשבה שיגמור תפלתו וזו מחשבה זרה ודקה מאוד. ומכל עבירה נברא מקטרג אחד ר"ל ומחמת שהיא מחשבה דקה מאוד נתלבש אותה המחשבה בת"ח ומצער אותו. וליוו אותו כל אנשי העיר ואני הייתי ג"כ בתוכם וגם הרב והמוכיח. ורצה המוכיח לנסוע עד עיר לאדיזין ללוות אותו אך מחמת שהקפיד המוכיח איך הוא הדרך ארץ לעזוב אותו ולא נסע. והתפללו מנחה בשדה והרב הניח תפילין והתפלל לפני התיבה ור' נחמן התפלל בלא טו"ת ולא ראיתי את המוכיח אם התפלל שם וכמדומה לי שהלך לעיר להתפלל.
ולשנה אחרת מת ר' נחמן ז"ל בחודש תמוז והיה בנעמרוב ג"כ בחודש זה ונלווה אליו ר' מענדלי פרעמיסלער וקיבל ממנו. ותמה מאוד על חכמת הבעש"ט. ושמעתי שמת ר' נחמן בשב"ק וישב ר' מענדלי אצלו בלילה וקידש על יין ושתה כשיעור וישב בבגדי שבת. והלך ר' מענדלי לאכול סעודת שבת ובעת אכילת הלפת שלח אחריו ומצא אותו גוסס ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו ומת במנחה ויצא למנוחה: