מעשה שחנוני אחד בק"ק מעזיבוז שקורין גיוואנט שניטער שנסע בנו לברעסלא ושהה מאד. והיה אמו מצטערת מאד ואמרה לבעלה שילך לבעש"ט לשאול עליו היכן הוא. והבעש"ט לא היה חשוב בעיני בעלה ולא רצה לילך והקניטתו אשתו עד שהוצרך לילך. ובא אל הבעש"ט ושחק ואמר אשתי אמרה שאתם יודעים איזה דברים ע"כ באתי שתאמרו לי היכן בני. ענה לו על דברים כאלו אני מסתכל בבה"כ לקח הלולקע והלך לבה"כ. ובא ואמר אני ראיתי אותו שהוא עדיין בברעסלא והולך בכובע של דייטש. כן היה המנהג שם כשנגמר המו"מ מחליפים כובעותיהם וזה סימן לגמר המו"מ. ועשה אותו האיש סימן לעצמו לזכור באיזה יום היה המקח. וכשבא בנו מן הדרך שאל אותו אביו באיזה יום היה גמר המו"מ. ואמר לו באותו יום כאשר נרשם אצלו ושהחליפו על כובעותיהם. ושאל אותו מפני מה לא שלחת לי אגרת ע"פ בי דואר כפעם בפעם. אמר לו מפני שהתרחש לי קונה טוב בדרך ומכרתי לו הסחורה והוצרכתי להעמיד הסחורה לבית הסוחר ונטיתי מן הדרך שבי דואר הולך וקניתי שם סחורה אחרת והלכתי לברעסלא ועי"ז איחרתי לבוא לביתי.
פ"א רצה החנווני לנסוע לק"ק שדה לבן עם סחורה וירא כי אמרו שיש פוחזים באותו הדרך. ואמרה לו אשתו שמעתי שהבעש"ט נוסע בכן תן לעבדו איזה מתנה שיודיע לך באיזה יום נוסע הבעש"ט ותסע עמו בצוותא חדא לא יהיה לך פחד וכ"ע. ונסע עם הבעש"ט בצוותא חדא. וכשבאו ליער זה שהפוחזים שם ציוה הבעש"ט לעבדו שיעמוד לרעות הסוסים. והאיש הזה נתפחד מאוד וצוה הבעש"ט שיעמדו העגלות זה כנגד זה. והבעש"ט ישב באמצע ופתח ס' הזוהר והסתכל בו. ויצאו הפוחזים מיער וכשקרבו עליהם רעדה אחזתם וברחו הפוחזים. כשהיו רחוקים מהם אמרו הפוחזים נלכה עוד הפעם עליהם וכשקרבו אחזתם עוד רעדה. וכשהרחיקו לא רצו הפוחזים לשוב עוד עליהם ואמרו אין זה דבר פשוט. וכשראה הסוחר המעשה הלז נפל על צוואר הבעש"ט ונשק אותו ואמר עתה ידעתי מעלתו של רומע"ל. אמר לו הבעש"ט את סבור שאתה מכירני עדין אין אתה מכיר אותי. וזו המעשה אין עולה על זכרוני ממי שמעתי וכדומה לי ששמעתי מהרב דקהלתינו.