רבי נחמן מהאראדענקע היה לו מדה שהיה אומר על כל שראה או שאירע לו אומר טוב ולטובה. והיה אמונתו חזקה כעמוד של ברזל. פ"א העמידו אנשי חיל בק"ק מעזיבוז אצל היהודים. אמר לו הבעש"ט התפלל שלא יעמדו אנשי חיל אצל היהודים אמר לו שזה לטובה. אמר לו הבעש"ט כמה יפה שלא היית בדורו של המן שהיית אומר על הגזירה שגם זה טובה ואין לך מעלה אלא מה שתלו את המן שהוא ג"כ טוב.
פ"א נסע ר' נחמן עם הר' דק"ק פולנאי מק"ק נעמרוב לבעש"ט על שבת וביום הששי נסעו ופגעו באדון אחד במרכבה גדולה ונסע ג"כ באותו הדרך והיה נוסע בלט. והיו יראים להעביר אותו ופכר הרב את ידיו ואמר ווי ווי כי אנחנו מחללים את השבת ח"ו והיה מצטער בצער גדול. ור' נחמן אמר שהוא לטובה. ונוסף עוד על צערו ובשעה קלה פגעו מחנה גדולה הולכים עם משאות והשלג היה גדול מאד ולא יכלו בשום אופן להעבירם כי הלכו ג"כ בזו הדרך ולא לקראתם. וכשראו כנכרים עם המשאות את האדון פנו כולם מן הדרך ועברו את המחנה הנ"ל ואח"כ באו לפרשת דרכים ונסע האדון לדרכו והם באו בעוד היום גדול. כ"ז שמעתי מהרב דק"ק פולנאי.