פ"א נסע הבעש"ט עם תלמידיו והוכרחו ללון ביער. אמרו התלמידים בבדיחותא נראה הסעודה שיעשה הרב לנו. ויאמר הרב לינו לכן ביום מחר אי"ה אעשה לכם סעודה גדולה בכמה מיני מטעמים. ולמחרתו באו לעיר גדולה והתאכסנו בבית נגיד א'. ולהנגיד הנ' בא דודו שהוא רב באיזה קהילה רחוק ממנו שמונים פרסאות ולא ראהו זה יותר משנים עשר שנה. ולכבודו עשה סעודה גדולה והזמין כל בני העיר. והנה הגם ששמעו את שמע הבעש"ט אבל לא החשיבו אותו כ"כ. ואחר תפלת בה"כ באו כל אנשי העיר לביתו ודודו הרב ישב בראש הקרואים והבעש"ט היה עדיין מתפלל בירכתי הבית. ושאל דודו הר' מי הוא זה שמתפלל עדיין ויען הבעה"ב זהו הבעש"ט ולא החשיבו כלום. וגם תלמידיו הק' לא קראו אותם להסב עמהם.
וכשסיים הבעש"ט את תפילתו בא למקום הרב ואמר לו דבר סתר לי אליך וילך עמו למקום סתר. ויאמר הבעש"ט הנה רומ"ע יש לו איזה חסרון ויאמר לא. ויען הבעש"ט הנה בכל פעם שאתה רוצה לכוון בשמע ישראל עומד נגדך ש"ו ויכחש לו. ויען הבעש"ט האיך אפשר להיות שקר והלא אתה התענית ע"ז פ' תעניות. והוכרח להודות לו ובכה לפניו שיעזור לו. ויאמר לו כי רפואתו הוא שלא יהרהר אחר צדיקים הגדולים. וקיבל ע"ע בלב שלם שלא ישוב לכסלה. ואמר הבעש"ט כהיום תנסה לכוון כוונה זו ותראה כי כאשר שב ורפא לו וכן הוה. ומיד נטל את הבעש"ט בידו והושיבו בראש הקרואים וגם כל תלמידיו הסיבו בראש וכיבדו אותם בכבוד גדול.