יש סיפוריםשלוקחים לדרך.

שמעתי מפי מ"מ הנ' פעם א' גזר ר' שלם מארץ המערב תענית על הגשמים בירושלים. והיה צדיק גדול וחשוב וצוה שיתכנסו כולם בבה"כ אחת להתפלל בכנופיה ושלח לר' גרשון הנ"ל שהוא יתפלל לפני התיבה ובירושלים המנהג מי שמתפלל לפני התיבה צריך לומר דברי כבושים. והתם המנהג של הדרשנים שיאמרו הגמרא או המדרש או פסוקים בצורתן וכהווייתן ואם משנה הלשון חרפה הוא לו. והיה מכין את עצמו לדרוש וחזר הלשון כמה פעמים בכדי שיאמר כהווייתן לא ישן כל הלילה ובאשמורת הבוקר ניחר גרונו. אמר לבנו ר' ליב הנ"ל נתקלקל מלולי לך לר' שלום אמור לו שאני איני יכול להתפלל ונתפרדה החבילה והתפלל כל אחד במקומו שרגיל בו ור' שלום בבה"מ שלו במקומו וירד אחר לפני התיבה ובתוך השירה שמע ר' שלום שחזר הקול לר' גרשון ומיד אחר התפילה של לחש צוה שילך המתפלל מן העמוד וירד ר' גרשון לעמוד להתפלל ש"ע בקול ויאמר הסליחות. וירד ר' גרשון לפני התיבה ואחר הש"ע התחיל לאמר סליחות ואמר הפתיחה ואח"כ הלך מן התיבה ולא רצה לומר עוד סליחות ושאל אותו בנו ר' ליב הנ"ל מפני מה עשה זה. והשיב לו כי בפתיחה היתה תפלתי שגורה בפי והרגשתי אם אמרתי עוד סליחות ירדו גשמים תיכף ויראתי מגסות רוח לכן לא התפללתי כי יודע אני שירדו גשמים ב' או ג' ימים רצופים לאחר זה וכן היה: