יש סיפוריםשלוקחים לדרך.

שמעתי מהרב דקהילתינו בהיות הבעש"ט חולה קודם פטירתו לא שכב במשכב רק שנעשה כחוש וקולו נלקה. והיה יושב בבית התבודדותו ולא היה בו כח לקרוא להמשרת שלו כשהיה צריך לו. ותלה פעמון בבית גדול וחוט נמשך אליו לבית קטן שלו והבעש"ט מושך בחוט ונשמע קול הפעמון ובא אליו המשרת. פ"א נכנס אליו רבי דוד פורקעס ז"ל מ"מ דק"ק מעזיבוז ושאל אותו איזה דבר. ומאיש אחד מק"ק באר שמעתי שהשאלה היה האיך להתפלל בעד החולה עם סיפורי מעשיות. והתחיל לומר לו ובאמרו נתלהב מאוד ופניו היו בוערות כלפידים. ונפל פחד על ר' דוד הנ"ל ורצה לברוח רק מחמת שהבעש"ט דיבר עמו פא"פ לא יכול לצאת. ובתוך כך באה בתו מ' אדיל תחי' ואמרה אל אביה עת לאכול כי פנה היום. ומיד אזל סומקא ואתא חיורא ושכב על מטתו לנוח. ואמר לה בתי בתי מה עשית לי ואמר ר' דוד הדין עמה כי עת הוא לאכול. אמר הבעש"ט לא ידעת מי היה כאן מצד אחד עמד אליהו ז"ל ומצד השני עמד רבי והם אמרו לי ואני אמרתי לך וכשבאה ובילבלה אותי הלכו. ואמר הבעש"ט כי לקח נשמת בתו מן התורה מן הפסוק אש דת למו ר"ת אדל.