שמעתי שהיה הרב משבח מאוד התפילה של ר' מענדלי שבא מק"ק ציקונאונקי להפטר מהרב קודם נסיעתו ושבת שם ונתעכב שם ערך ה' ימים. כי ביום ד' בא בעת התפילה שהתפלל הרב תפילת המנחה והעגלה עם הסוסים של ר' מענדלי עומדים ולא נשאו כלום מהעגלה. ואני הייתי מלמד בעה"ג והיה דרך רחוקה ונשתהיתי לבא וכשבאתי ושאלתי לאנשיו למה אין נושאים מהעגלה והשיבו שאינו רוצה להתאכסן אצל הרב. כי הרב צריך להתפלל לפני התיבה והוא ג"כ רוצה להתפלל לפני התיבה ע"כ רוצה שיתנו לו אכסניה סמוך להרב שיוכל להתראות עם הרב. ולא נתנו לי להתפלל כי הוא עשן עדיין הלולקי וגם בבית שמתפללין בו לא היה מניחן כי עדיין לא גמר הרב תפילתו וכל מי שנשתהה לא היו מניחין להתפלל בכדי שיהיה לר' מענדלי מנין.
וכשגמר הרב תפלתו יצא עם המנין שלו מן הבית ונכנס רבי מענדלי עמנו להתפלל לפני התיבה ועמד במקום אחר כדינו והתפלל מנחה. ואחר שגמר תפלתו ישב סמוך למקומו וכרך התפילין ונכנס הרב ונתן לו שלום. ושאל אותו מפני מה אין מסלקים מן העגלה והיה מגמגם בתשובתו כי לא דיבר שנים עשר שנים רק עפ"י כתב וכשדיבר היה תופס הדבור ומתישב טרם שהוציא הדבור מפיו ובפרט שזה לא מדרך ארץ להשיב תשובה כזה. והיה מגמגם ולא שמע ממנו שום תשובה עד שלא יכולתי לסבול אף שהייתי בוש מאוד מהרב אעפ"כ הוכרחתי לומר מחמת התפילה שצריכין רומע"ל להתפלל לפני התיבה תפילת מנחה ובשבת וגם הוא צריך להתפלל. ענה הרב בשביל זה אין עיכוב במקום שאין אנשים השתדל להיות איש .אח"ז צוה להכניס החפצים מן העגלה והניח לו את בית התבודדותו וישב בסוכה והיה עדיין עת קור והוא בא ביום ד' ונסע ביום ב'. והרב ישב בסוכה קרה והניח לו את הבית קטן שמתפללין בו והיה לן שם והרב ז"ל לא ישן שם מעולם.
וכשנסע בא ר' דוד מק"ק ליניץ כי היה חושב לנסוע לאה"ק וקודם רצה להתראות עם ר' מענדיל ולא מצא אותו בק"ק נעמרוב ולן רבי אצל הרב. ושמעתי שהיה משבח הרב את תפילת ר' מענדלי מאוד ואמר בז"ל גם אני נעשה כאיש המון עם ושכחתי דרך התפילה והם הזכירו אותי דרך התפלה. ואמר בלשון רבים עליו ועל ר' פרידיל. כי ר' פרידיל התפלל אצל הרב קודם ביאת ר' מענדילי ביום ב' בבקר לפני התיבה ואמר בזה"ל. כשהם אומרים ברוך הוא ברוך הראיתם ר' פרידל מבראד בעה"ב איך תפלתו הולך. וגם שמעתי שפ"א הניח להתפלל תפילת שבת לר' פנחס מקאריץ בק"ק פולינאי ואמר הרב דקהילתינו כשסיפרתי לו המעשה תמה מאוד ואמר שמעתי ממנו שהיה אומר לעולם אתחרט שעזבתי להם התפילה ועל ר' מענדלי שהיה בעת ההיא בן ל"ו שנים והרב היה קרוב לששים שנה ואפשר יותר. ותראו איך היו הצדיקים הראשונים מתנהגים בהכנעה גדולה כזו.